אחד המסרים המרכזיים שעלו בכתבה שפורסמה בסרוגים הוא שהזמן הוא גורם קריטי בטיפול בבני נוער בסיכון. כאשר נער או נערה יוצאים מאשפוז או נמצאים במשבר נפשי עמוק, המתנה ארוכה למסגרת מתאימה עלולה להפוך את המצב למורכב יותר.
ד"ר שולמית בלנק, מייסדת בני ארזים, מתריעה כי המחסור במסגרות פוסט-אשפוזיות יוצר מצב שבו ילדים ובני נוער נשארים ללא מעטפת טיפולית דווקא ברגעים שבהם הם זקוקים לה יותר מכל. במקום רצף טיפולי, הם עלולים לחזור למציאות שאינה יכולה להכיל אותם.
מסגרת כמו בני ארזים נועדה לתת מענה בדיוק בנקודת המעבר הזו: אחרי משבר חריף, אך לפני חזרה מלאה לקהילה. השילוב בין טיפול רגשי, ליווי פסיכיאטרי, מסגרת לימודית, גבולות ושגרה יומיומית מאפשר לבני הנוער לבנות מחדש יציבות פנימית וחיצונית.
הקריאה שעולה מהכתבה היא לא להסתפק בהכרה בבעיה, אלא לפעול להרחבת הפתרונות. כאשר המדינה והמערכת הטיפולית משקיעות במענה בזמן, הן לא רק מסייעות לילד אחד. הן נותנות למשפחה שלמה סיכוי לחזור לנשום, ולנער או נערה הזדמנות אמיתית להתחיל מחדש.
